לא יודע

בין הענפים צלילים משונים, בולבול מעוףף, במהפכה בגינה. עם כנפיים קטנות וצבעים בהירים, הוא מנגן לנו שיר, כמו מלחין מאורגן. הוא מרים את קולו לשמיים הנפלאים, מעוף חופשי, בזמן שהשמש זורחת. בצל העצים הוא מתמקם, מצוות נוצות, כל פעם מחדש הוא מפתיע, בביצוע שובב. בולבול מעוףף, מלא חוש חיים, שירתו מרגשת, מעירה רגשות. עם כל נגיעה למיתר, הוא מקריא פואה, כמו קסם קטן, שמעניק שלווה. כשהערב מתקרב, והצלילים דולקים, בולבול מעוףף, לא עוצר לרגע. הוא משוחח עם הלבבות החדשים, בשפה של ציוץים, בלשון הצלילים. ובכל בוקר מתמודד, עם העננים הלבנים, בולבול מעוףף, ממשיך בשירו האינסופי. כי בכל ציפייה שלו, בכל חלום שנגש, הוא יופיע מחדש, בתקוות ובצחוק.